Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘מחלה’ Category

.
 יש לי דחף בימים האחרונים לומר משהו בקול רם (לעצמי).

כשרציתי ללדת את הלידה הרביעית שלי לבד בבית ללא מיילדת והרב הגדול פחד עבורי וניסה להניע אותי מזה, כולל אפילו מיילדות בית… זה לא שינה הרבה כי קול פנימי הוביל אותי. קול שהיה חזק מכל קול אחר שהניע אותי בחיי עד אז.
פחדתי מהלידה הזאת אפילו אחרי שהיו לי 3 לידות בית קודמות נפלאות ללא שום סיבוכים.
המחשבה היחידה שהרגיעה את הפחד היתה המחשבה ללדת לבדי, ללא אף גורם אחר מבחוץ שיכול לקחת אחריות על המצב. נותרתי סומכת אך ורק על עצמי ועל הבריאה שהכל יתנהל בדיוק כפי שהוא צריך.
הדבר היחיד שהטריד אותי בבחירה שלי ללדת לבד היה הפחד ממה שתגיד החברה מסביב אם תקרה "תקלה" בלידה.
פחדתי לקחת אחריות מהבחינה הזאת. פחדתי מה יגידו עלי אם… פחדתי לטעות, פחדתי להיות נאשמת…
חייתי עם הפחד הזה במהלך כמעט כל ההריון עד כיומיים לפני הלידה, עד שהבנתי שזה חלק בלתי נפרד מהבחירה שלי ללדת לבד. לקיחת אחריות.
התמסרות מלאה לבריאה והבנה וקבלה עמוקה שלא אני אחראית כלל.
פרדוקס החיים – לוקחת אחריות על אי האחראיות.


היום אותם קולות עולים בתוכי ואני נאלצת שוב להתמודדות.
ליבי מנחה אותי בצורה ברורה לא להישאב למערבולת הפחד סביב המילה פוליו.
לשמחתי אני לא פותחת את הרדיו לשמוע חדשות אבל הפעמים הספורות שנקלעתי לשמוע חדשות בימים האחרונים הספיקו לי בכדי לזהות את התנועה השקרית של הפחד.
                                                                                                                                                                                      הספיקו לי בכדי לדעת בוודאות שאני לא מעוניינת ליטול חלק בתנועה הזאת.
הספיקו לי בכדי להזכיר לעצמי שאני יכולה לזהות את האמת הפנימית שלי רק אם אני בשקט עם עצמי.
בוחרת את הבחירה שלי שלא אני בוחרת כלל.
בובה על חוטים שמביטה בעיניים פקוחות ועוצמת אותן בעדינות ובעייפות ונחה כשצריך.
נושמת עמוק ויודעת שיש כאן משהו גדול יותר ממה שרואות עיניי בכל רגע ורגע. מתמסרת לחוסר היכולת שלי לראות את התמונה הגדולה.
וכשעיניי עצומות וחשה את הרגיעה והמנוחה הפנימית בחושך המוחלט יודעת אמת שמתקיימת מעבר לפחד ומודה על הבחירות שלא אני בוחרת.

הכי נעים לא להאמין לפחד ולא לבחור מתוך פחד. מותר ואפשר לשים את הפחד בצד בכל רגע ולגלות משהו אחר.

Read Full Post »

לפני כשנה וחצי הלכתי לעשות בדיקות דם אחרי תקופה ממושכת של עייפות הולכת ומתגברת. במשך הרבה זמן חשבתי שזאת עצלות או דיכאון אבל בשלב מסויים כבר לא יכולתי להתעלם מזה יותר ובדיקות דם גילו שיש לי תת פעילות של בלוטת התריס.

הרופא נתן לי מרשם לאלטרוקסין והציע שאתחיל לקחת מיד. "מה יקרה אם לא אקח את התרופה?" שאלתי "את לא במצב של חיים או מוות בנתיים אז תהיי בסדר, השאלה היא האם תוכלי לחיות עם העייפות?"

כך הלכתי הביתה והתחלתי לחקור את הנושא. הרבה מחשבות רצו לי בראש.

אני לא אלאה אתכם פה בכל הפרטים של המסע הארוך שלי אבל בקצרה  ניסיתי בהתחלה לטפל בי בעצמי תוך הקשבה פנימה לגוף שלי, לצרכים שלי, לרצונות שלי, במדיטציות… עד שהעייפות הביאה אותי למצב של הכרעה, לא הרגשתי שאני יכולה לעשות את הדרך הזאת לבדי ופניתי למטפלים ברפואה המשלימה.

נסיתי הומאופטיה, דיקור, תזונה דרך הרפואה הסינית… כל דבר כזה ניסיתי תקופה של כמה חודשים. היה קשה להתמיד יותר זמן מזה מבלי לרצות לנסות משהו אחר שיביא להקלה.

כל דבר שדרש מאמץ פיזי כלשהו הרגיש כהר הגבוה ביותר שהיה עלי לתפס. הפעולות הכי יומיומיות דרשו ממני כוחות פיזיים ונפשיים שבקושי מצאתי. רק המחשבה על הכנת ארוחה למשפחה שלי או להלביש את הקטנה… יכלו להביא אותי לדיכאון.

יום יום הסתובבתי עם התחושה שלא ישנתי כל הלילה… ככה סחבתי כמעט שנתיים.

וכשהמצב נעשה כל כך רגיל כבר קשה לזכור שאי פעם היה אחרת. כל הזמן תהיתי מחדש אם זה אולי המצב הנורמלי של כל בני אדם ואני פשוט עצלנית?

הרופאים לא נתנו לי יותר מידי הכוונה או הסברים גם כשביקשתי. הרגשתי מאד לבד עם זה עד שמידי פעם הייתי מוצאת משהו שמישהו אחר כתב על זה מהחוויה האישית שלו וזה היה מרגיע ומנחם אותי. קשה להסביר למישהו אחר לחבר או בן זוג למה את נשפכת על הספה באמצע היום ולא מסוגלת לטפל בילדים שלך יום אחרי יום ואין לך איזו מחלה נראית לעין.

זאת הסיבה שאני כותבת את הפוסט הזה. אולי יש שם עוד מישהו שחווה את אותם סימפטומים ומרגיש עם זה לבד או סוחב רגשי אשמה על איך שהוא/היא חשים…

בלוטת התריס אחראית על כל כך הרבה פעילות בגוף. הגוף מתקשה לתפקד כשכל המערכת ההורמונאלית משובשת וזה משפיע על מערכת העיכול והאנרגיה בגוף ומצב הרוח.

לפני כחודש וחצי כשהייתי באמת על סף ייאוש וכבר קרובה מאד מאד להתחיל עם האלטרוקסין פגשתי מדקר שעובד בשיטת Stems And Branches  ואחרי טיפול אחד איתו הכל השתנה, כמו נס.

אני לא יודעת להגיד אם זה רק הטיפול שלו או שזאת התזונה המוקפדת מהרופאה הסינית שסוף סוף נכנסה לתוקף או שזה שילוב של הכל…או שפשוט הגיע הזמן, אבל זה לא חשוב לי כבר, העיקר שחזרתי לחיים – זאת התחושה.

ומה הביא אותי לכתוב את הפוסט הזה דווקא היום?

כי הערב אחרי תקופה מאד ממושכת (ועדיף לא לפרט כמה (-:) הרמתי את כל הבית ושטפתי אותו בכיף, בחדווה, בקלות – כמו פעם! דבר שהיה בלתי אפשרי לי לעשות עד לפני חודש וחצי.

ואם הדברים שלי יוכלו להביא נחמה לעוד מישהו אזי אני שמחה ואם אוכל להיות ליותר עזרה אשמח גם לתת פרטים נוספים.

Read Full Post »