Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for יולי, 2012

שלומי/זלדה

 
 
שְלוֹמִי קָשוּר בְחוּט
אֶל שְלוֹמְךָ
 
וְהַחַגִּים הָאֲהוּבִים
וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת
עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים
הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת
וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר,
הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאוֹמִי
וְהַטַּל
תְּלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה.
 
 
אָנִי וְאַתָה וְהַשַבָת
אֲנִי וְאַתָּה וְחַיֵּינוּ
בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַשֶּׁקֶר
וְהַפַּחַד
וְהַקְּרָעִים,
אֲנִי וְאַתָּה
וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם
חוֹף
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַחִידָה,
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַמָּוֶת.
 
 

Read Full Post »

פעמים רוצה האישה מקום

להימצא בו

הרחק

קרוב קרוב אצל עצמה, בצמידות

בשקט אטום

במרחק

מן השאר

מן החיים שפורעים את שערותייה

מן הבלגן אשר מחוללים בביתה

ממה שנשפך על הרצפה ונמרח על הקירות

מן הנשים האחרות

 

פעמים רוצה האישה מקום

וגם כשברגע שנכתבות המילים הללו

היא גומעת אותיות שהן גלגל ההצלה שלה,

מתפסים על החלונות

וקוראים לה

ובוכים

וביטנה ועינייה קוראות לה מבפנים

ונשברים דברים מבחוץ

 

פעמים רוצה האישה מקום

להתפרע בה עם עצמה

בשמחת השיכחה

בשיגעון הפנימי

לשאוג ולנהום

באדֹם

 

פעמים רוצה האישה מקום

לשהות בו

כמו ענן

Read Full Post »

הרבה שנים הלכתי

נעה בחיי מגיבה לדרישות,

ילדתי ילדים

הנקתי טיפלתי האכלתי ניקיתי עניתי,

בדקתי כל הזמן מה מגיע לי

אמרו לי – מגיע לך! זכותך! תראי כמה את עושה!

אז הסתכלתי ראיתי בדקתי ואמרתי – נכון מגיע לי!

אז בדקתי כמה מגיע ואיך אני מוכיחה את זה לעזאזל?!

ולא שכחתי גם למדוד כמה אני מתקדמת

כל סנטימטר היה קריטי

אבל כל הזמן הרגשתי שמשהו בחופש הבסיסי שלי כבן אדם חסר

בחופש שלי להיות אני

כבלתי את עצמי בפחד

עד שיום אחד בחסד גדול נשלחה אלי ישועה

בפטיש ואיזמל פורקתי לחתיכות

ללא רחם עד שנרמסתי כליל

עד שלא נשאר זכר למי שהייתי

מעפר באת ואל עפר תשובי

ואיך הגעתי מעפר לכאן?

הרוח נשאה אותי.

אני, ההולכת, העושה, המתפקדת, המתאצמת לעולם לא היתה מגיעה עד הלום

רק עפר דק יכול היה להינשא כל כך רחוק מהאדמה המוכרת לה

רק משהו מטלטל באופן שלא יכלה לדמיין לעצמה

היה חזק מספיק בכדי לעורר אותה אל עצמה

לעורר את החלומות שנרדמו ונשכחו

את התשוקה לעוף

את האהבה לצלול לעומקים

את ההנאה הפשוטה והעדינה בלהיות עָלֶה, עפר, אדם.

(בתודה לרונית סלע שכתבה לי את המשפט "איזה מזל שאלוהים מתעקש אתנו על מה שטוב לנו!" והוא נשאר איתי יום יום מאז, מזכיר לי להודות. והוא הוליד את הפוסט הזה)

Read Full Post »

סימן לזמן

אז מה אני עכשיו?

אישה?

מי אמר? מתי זה קרה? מתי הפכתי מילדה לאישה?

וזקנה?

מתי זה קרה?

 

חזה נפול וריק – עד הזמן?

האדמה פוערת את פיה וצוחקת

(ואני יחד איתה).

מביטה מעלה בשמים ורואה ציפורים עפות

וציפור אחת כבר מתה

מתי זה קרה?

 

לפני שנתיים?

אתמול?

החלום של ליל אמש אומר לי שהיא עדיין כאן.

מביטה מטה ורואה את הרגליים אדומות, כל מגע משאיר בהן סימן עמוק ולבן

"אין זרימת דם" אני אומרת לה

"הכל בסדר" היא אומרת והאישור שלה הוא כל מה שאני זקוקה לו.

 

כנראה ישנתי הרבה זמן

ועכשיו אני לא רוצה לפספס אף שניה

Read Full Post »